מלחמות ואינטריגות בין ראשי רשויות לאנשי האופוזיציה הינם מעשה שבכל יום, אולם במקרים מסוימים מגיעים המחלוקות לבתי המשפט.

כך היה בעת שראש מועצת מזכרת בתיה, מאיר דהן, תבע חבר מועצה לשעבר בתביעת לשון הרע, בשל פרסומים בגנותו.

חבר האופוזיציה שלום קמיל פרסם שורה של פוסטים בגנות פועלו של דהן. "על פי הדהניזם, היישוב הוא נחלה השייכת למנהיג, שהוא ראש המועצה. כל הקורא תיגר על מנהיגותו נחשב כבוגד הזוי ומוקצה", נכתב באחד הפרסומים.

ראש המועצה מאיר דהן לא אהב את הפרסומים והגיש תביעת לשון הרע נגד קמיל בבית המשפט, ותבע פיצויים בסך חצי מיליון שקל. להגנתו טען קמיל כי פרסומיו היו ביקורת לגיטימית המושמעת נגד ראש המועצה ויש בהם מן האמת.

השופטת רנה הירש קבעה בפסק הדין כי חלק מהפרסומים אמנם היו בגדר לשון הרע, אך הם עמדו בתנאים המאפשרים את פרסומם.

בסופו של דבר דחתה השופטת את התביעה וקבעה כי ראש המועצה ישלם את הוצאות המשפט על סך 20 אלף שקלים.

מאיר דהן מסר בתגובה: "התביעה שלי התקבלה בחלקה. צר לי שהשופטת נתנה מקום להשתלחות שהאדון הזה מנהל נגדי כאל ביקורת. חשבתי בתמימות שבית המשפט יירתם להפגת האלימות והשיימינג המשתוללים ברשת והתאכזבתי. פסק דין זה נותן רוח גבית לאלימות המשתוללת ברשתות. השופטת הסתמכה על העובדה שניצחתי בבחירות ועל כן לא נגרם לי נזק מהפרסומים. מאחר שלא הוכח נזק והתביעה הוגשה על סכום גבוה, פסקה השופטת הוצאות".

שלום קמיל מסר בתגובה: "מאיר דהן הגיש נגדי תביעת השתקה והפחדה כחודש לפני הבחירות, במטרה למנוע ביקורת לגיטימית כלפיו. התביעה נדחתה והוא חויב בתשלום הוצאות משפט בסך 20 אלף שקל. ניסיונו למנוע ביקורת כשל כישלון קולוסאלי. בפסק הדין קובעת השופטת, בין השאר, קביעות ברורות לגבי כך שמאיר דהן לא שילם ארנונה על חלק מביתו בזמן וכדין, ועל כך שבנה ללא היתר את הקומה השנייה בביתו בשעה ששימש כראש מועצה וכחבר ועדה לתיכנוןובנייה. השופטת קובעת כי לא השמצתי ולא הכפשתי וכי כל שאר הפרסומים נופלים בגדר הבעת דעה לגיטימית וכי פעלתי מתוך תחושה של שליחות ציבורית".